משפחה

פרטים

פורסם בשני, 24 יולי 2006 22:00

נכתב על ידי נחמה גרוס

לשיחה יש תכונה היא מעלה דברים, מתגלה דרכו עומק הנפש. דיבורי אמונה הם קצה הקרחון הפנימי שבאמצעותו מתעורר ניצוץ האמונה. "האמנתי כי אדבר" (תהילים קטח) . (ולהפך, כשמדברים מתוך ספק והתרסה, נעלמת האמונה. "אבדה אמונה נכרתה מפיהם" ירמיהו ז ). וכשנמצאים בשדה האמונה, מתגלים כוחות, נבנים גשרים ומגיחים פתרונות.

כדי לאפשר שיחה מקרבת, צריך הרבה להקשיב. באמת לנסות להבין. לשאול. כשאת אומרת "קצת" למה את מתכוונת? כשאתה אומר "מיד" למה אתה מתכוון? לתאם תדרים.

ומעבר לזה, פנימה, מוסבר בחסידות שבעיית האדם בשורש, שלא יכול לגלות את לבו. גם הקב"ה נתאווה לעולם הזה כדי להתגלות בו לחלוטין, כמו שאדם גלוי בתוך ביתו (תנחומא פר' נשא). גילוי שלם כזה יהיה רק לעתיד לבוא. וכך גם אנחנו מתקשים לגלות. אנו מגלים קצת פה קצת שם, אבל המהות נסתרת. יש הסתר פנים והאותיות לא מצליחות להעביר את האין סוף הנשמתי החבוי בפנים. הלב לא מגלה את עצמו. "כרחל לפני גוזזיה נאלמה" (ישעיהו נג) . לרחל תכונת הדיבור, אבל בגלות אינה מסוגלת לבטא את עצמה, היא שותקת, חסומה. יש משהו שתפוס לנו בפנים שאי אפשר לגלותו, וזה יוצר קושי. "קלאה פנימאה דלא אישתמע" (זהר ב רכו) , הקול הפנימי שלא נשמע. כמו הכלה השותקת תחת החופה, כשאין מילים שיביעו את כל המתעצם בה. אבל לעתיד לבוא יישמע הקול הפנימי הזה "...עוד יישמע ...קול חתן וקול כלה".

אז מה עושים? לדבר על זה. כמו שזה. גם אם עדיין לא ברור, סגור, הרעיון עדיין לא שלם. להעביר זה לזו את מה שחושבים, ומה שמרגישים. עם הזמן תושלם התמונה, דברים יתבררו ויתלבנו. אנחנו מתקדמים ומשתנים כל הזמן. ולדבר לא מספיק. צריך להקשיב. לחפש את ההגיון. תשאלו בלי לחץ, בעדינות. אם אין הבנה תבררו. תדברו בדיוק על זה. מתוך רצון להבין. מה קורה לך בפנים? מהי ההרגשה? מה זה מזכיר לך? לאט לאט, מתוך שקט, לא בבת אחת, ייבנו נתיבים, יימצאו המילים.

מאוד חשוב הקול המנגינה, לברר ברוגע ובנועם. הקול מבטא את אותו קול פנימי שאין לו ביטוי. קולו של הרוח ממלא, קולה של הנשמה.

כך עם ישראל, דווקא בהסתר הגלות, פיתח את התורה שבעל פה. את האמונה, התורה המבררת לתוך המציאות, התורה המלבנת סוגיה עד הסוף. כי כשהדברים לא ברורים כשיש כאב וגעגוע, צריך להרבות אותיות.

כן, צריך לדבר. תמיד ובמיוחד כשלא הכל חלק. זה הזמן לבנות גשרים, לפתוח נתיבים ולבנות בתים.

בספר היצירה אות קרויה אבן, לבנה. מאבנים יוצרים בית, ומצרוף הבתים נוצר עיר. מאותיות יוצרים מילים, ממילים נוצרים רעיונות, נוצרים בתים. כמו שמאותיות בונים מלים, וממילים רעיונות, כך מאבנים בונים בתים ומבתים עיר. (רעיון, עיר, אותם אותיות.) איזו עיר? ירושלים. ירושלים הקרויה "עיר אלוקינו" (תהילים מח). הדיבור המורכב מאותיות הוא כלבנה הבונה בתים, הוא יסוד הבית. ומתוך הבתים הפרטיים שבהם האותיות מאירות, נמשוך אלינו שפע, את בית המקדש של כולנו, עיר ציון תמלא,

"ונבנתה עיר על תילה".