משפחה

פרטים

פורסם בשלישי, 27 יוני 2006 22:00

נכתב על ידי נחמה גרוס

תמוז וחם. למרות שהימים ארוכים נדמה שפחת האור האלוקי. הפריחה מתייבשת לעינינו ואורות ניסן אייר סיוון, שקעו מעט. תמוז הינו חודש של אתגרים וניסיונות הבאים לקבע בתוכנו את כל מה שקיבלנו. וכשהאור האלוקי פחות גלוי המציאות מתעתעת. לעיתים קרובות היא שונה ממה שנראה לנו. מציאות בלתי רצויה יכולה להיות חיובית ולהפך. וכדי לאפשר לאמת להתגלות צריך סבלנות ואורך רוח, צריך לחכות קצת. ואכן החוש של חודש תמוז (בני יששכר לתמוז) הנו חוש הראיה. זהו זמן המסוגל לתיקון הראיה. לאמן (מלשון אמונה) את שרירי הסבלנות ולראות קדימה, ישר, צמוד לאמת הפנימית. בפרשות שנקרא בשבתות האלו (שלח, קרח, חקת, בלק) ישנם בלבולים ומשברים הנובעים מראיה מתעתעת. בתמוז התרחש חטא העגל מתוך פאניקה "ומשה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" (שמות לב ב). בלבול ולחץ.

החיפזון שבחוסר סבלנות נובע מהפחד לאבד משהו שגורם לעונג. ה"אני" במוקד. דחוף לי לשנות כי אני רוצה להיטיב עם עצמי, אך לעולם השינוי לא מתרחש מתוך לחץ. שכן כל שינוי מתרחש מתוך תהליך, מתוך הבשלה פנימית הדורשת זמן. רק המציאות עצמה, הארועים והרבה קבלה מסביב מאפשרים שינוי.לפני תיקון, לפני שתופרים משהו (תופר אותיות פותר) חייבים קודם כל להשחיל את המחט דבר המחייב את יישוב הדעת, נשימה ארוכה וסבלנות. כל תיקון מתחיל בשקט פנימי המכוון את הראיה פנימה אל המקבל. שינוי מתוך לחץ לא מתרחש, ואם מתרחש – לא מחזיק. זירוז יוצר תגובה חיצונית, קיפאון בהלה ונתק.

וצריך לדעת שתיקון הזולת לא יתרחש טרם תיקנתי את עצמי. במיוחד אם דחוף לי. (כל הפוסל...). ותיקון עצמי תלוי בהרבה סיעתא דשמיא ועבודה כידוע. גם הזולת זקוק לזמן. ככל שיהיה יותר סבלניים תהיה יותר השפעה. ככל שנחווה בתוכנו את ארך האפיים של הקב"ה כלפינו, את הסבלנות האלוקית שאין לה סוף, עד כמה גם אני זקוק לזמן כדי לתקן, כך נגיב כלפי בן-בת הזוג שלנו באורך רוח, בסבלנות. הנושא אישה מרים אותה מנפילותיה כל ימי חייו בסבלנות, והנישאת לאיש תהיה לו לעזר כנגד, תמיד. וכל זוג זקוק לסבלנות בהתמודדות עם פגם זה או אחר.

צריך "ארך אפיים", אף הנושם נשימות ארוכות, עמוקות וקצובות שיתפשטו פנימה ויחיו מציאות נפולה. כדאי לפנות מתוך הרבה רגישות והקשבה לקצב המקבל. כשיש סבלנות אמיתית הרוצה לתקן חש את זולתו ויודע בדיוק מתי הבשילו התנאים להשפעה אקטיבית, הוא יודע בדיוק כמה ואיך לומר, כשברור לו שאסור לדחוק את השעה. משפטים כמו "איך הוא לא מבין?" או "למה היא לא מקשיבה?" לעולם לא יועילו. זה לא יחדור כי כדי להנשים מישהו להחיותו, כדי לשנות, צריך אורך רוח מתוך קבלה פנימית, מתוך גישה האומרת שאפשר גם ככה. שום דבר אינו דוחק, יש זמן, גם ככה טוב. והתהליך הזה משפיע. הזולת רואה חש, שומע את התפילות ומושפע - מבפנים. ואז, דווקא כשאתה מתון ויש לך זמן, כשאתה מזדהה, ללא דחייה וכעס, תפעל! גם אם לא מתחשק, (כי הרי אפשר גם ככה). תשפיע כי זקוקים לך. במלוא המרץ תושיט יד. תמצא את המילים, האותיות, את המנגינה, ותבקש תתפלל עליו, כי הרי שניכם על אותו צד של המתרס ואתה הרי יודע כמה שזה קשה לשנות...

ואז תדברו על זה. כרעים אהובים, בגובה העיניים, בלי לחץ, ספרו זה לזה מה זה אתם מרגישים, מה זה מזכיר לכם, בלי שפיטה, מתוך תקווה ואמונה.

ההבלגה הזו, האיפוק, יחד עם הנכונות לפעול, לשוחח בזמן המתאים, מוריד אל הבית שפע רב מאור הכתר, אור בלי גבול,יציב ועמוק.

רבי נחמן (ליקוטי מוהרן סימן קנה) אומר שארך אפיים היא מידת ארץ ישראל "כי טובה הארץ מאד מאד". זו ארץ קטנה עם מקומות יישוב יערות ימים מדבריות ליסטים מבית ומבחוץ, ויש מצווה לישב את כל הארץ. ואם יש חלק לא מיושב מה עושים? מיישבים! בסבלנות. עוד אבן עוד בית. עוד שביל עוד יישוב. בגלות השממה מאיימת אבל פה כל שדה בור כל גבעה חשופה היא נקודת אהבה, נקודת חן, היא אתגר מתוך אין קץ סבלנות. את הארץ כובשים מתוך סבלנות. נקודות של חושך יעלמו לאט לאט כמו הביאה לארץ, "...מעט מעט אגרשנו מפניך" כדי שלא תהיה הארץ שממה (שמות כג כט) . כובשים את הארץ בשלבים. צריך לאט לאט למלאות אותה להחיות אותה, להפיח בה חיים ואז היא תענה, תיתן את פרותיה. כל שינוי מצריך כוחות הבשלה, מודעות וזמן כדי שלא תהיה לשממה ח"ו.

דוד לא פחד מהטבע הפראי, הבעש"ט לא פחד לצאת אל הטבע הלא מעובד, דווקא שם היתה לו קפיצת הדרך. רבי נחמן התבודד ביערות. והטבע, במיוחד של ארץ ישראל, נותן סבלנות בנפש, שם הלא מעובד לא מאיים. המערב רוצה קניונים ממוזגים ומפנקים, בהם אין שמים אין ארץ ואין חיבור ביניהם. אצלינו החלק הלא מעובד בבן- בת זוג לא מאיים, זה אתגר. נאהב גם את החלק הזה ונעבוד יחד ברגש ובסבלנות. יש לנו המון זמן. מה שלחוץ נובע מהלא מעובד שבתוכי. אז אוהב גם את עצמי ונעבוד שנינו גם על זה. נשאף לישב את הכל, ובינתיים, כל הארץ כלה "ארץ טובה" היא, ארץ קטנה עם אין סוף נופים המתחלפים במהירות, ואנחנו אוהבים אותה כמו שהיא וגם את שדות הבור שבה, שבי שבך.