פרשת השבוע

פרטים

פורסם בשבת, 12 אוגוסט 2006 22:00

נכתב על ידי יובל לוי

בס"ד ש"ק פרשת עקב התשס"ו

ביום חמישי האחרון, נשלחתי ממצפה נטופה שבגליל, היישוב בו אני מתגורר, לקבל את פניהן של שתי משפחות עולים מארה"ב שבאו לגור איתנו בצפון. כשפסוקי פרשת השבוע בראשי, כך נראו לי פני הדברים :
יום חמישי, י"ז באב תשס"ו, בטרם עלה השחר.

נהמת מנוע הדיזל נשמעת חזקה מתמיד, אולי מפני שבחוץ גם הציפורים טרם החלו לצייץ.

ארץ הקטיושות עדיין נמה את שנתה, בטרם תקום לעוד יום של נפילות, פצועים, אימה, ושכול.

ברקע עוד פרשן בגרוש לועס לי פרשנויות עד לזרא.

"והיה עקב תשמעון", אני נזכר, "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ד' אלוהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך ... ואכלת את כל העמים אשר ד' אלוהיך נותן לך".

ברדיו השדר אומר שעוד יום קשה עבר על כוחותינו בלבנון.

המוח שלי עוד ישן, ואני מתאמץ להיזכר מדוע המשפט הזה נשמע כ"כ מוכר.

"כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה ממני איכה אוכל להורישם", ואני חושב, הנביא ירמיהו מציץ עלינו כאן עם מגילת איכה שלו, כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. אולי כך נוכל להורישם.

"לא תירא מהם, זכור תזכור את אשר עשה ד' אלוהיך לפרעה ולכל מצרים", עברנו את פרעה, אמר האדמו"ר מאיר אריאל, נעבור גם את זה. הרי שבע דנחמתא.

הנה אני עובר כבר את עפולה, והקרין אומר בקול עגמומי שחמישה עשר חיילי מילואים נהרגו אתמול בלבנון.

"ונתנם ד' אלוהיך לפניך והמם מהומה גדולה עד השמדם".

איזה תת אלוף מהמודיעין אומר שיש להם מאות משגרים, מחיל האוויר מוסרים שהושמדו עוד שניים.

"ונתן מלכיהם בידך והאבדת את שמם מתחת השמים, לא יתייצב איש בפניך עד השמידך אותם".

כתבת צעירה מגלי צה"ל מתמצתת עבורנו את הנאום העדכני של נסראללה. לא, הוא לא חיוור יותר מהרגיל, ולא, אין לו בעיה להזיז את הידיים. שר החוץ הסורי אומר שאם אולמרט רוצה מלחמה אז אהלן וסהלן.

למה, אני שואל, למה זה צריך להיות כך ?

"פסילי אלוהיהם תשרפון באש, לא תחמוד כסף וזהב ... פן תיוקש בו כי תועבת ד' אלוהיך הוא".

"השמר לך פן תשכח את ד' אלוהיך, לבלתי שמור מצוותיו ומשפטיו וחוקיו אשר אנוכי מצוך היום. פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת. ובקרך וצאנך ירביון, וכסף וזהב ירבה לך, וכל אשר לך ירבה. ורם לבבך ושכחת את ד' אלוהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים"...

"וידעת עם לבבך, כי כאשר ייסר איש את בנו ד' אלוהיך מייסרך".

הקבינט מתכנס להחליט על הרחבת הפעולה בלבנון.

"ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".

כביש 6 עובר ביעף, והנה ארץ "השומר אחי אנוכי" נבטת אלי מתוך עננת הלחות והאובך.

הנה נמל התעופה בן גוריון, טרמינל 1, חניה בעשרה שקלים.

סככה גדולה, כיבוד קל ושתיה. מאות אנשים מתאספים. הגברים לא נוגעים בכיבוד. תפילת שחרית עכשיו. עטורי טלית ותפילין.

" והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנוכי מצווה אתכם היום, לאהבה את ד' אלוהיכם ולעובדו בכל לבבכם ובכל נפשכם". בכל נפשכם אנחנו אומרים, אפילו נוטל את נפשכם.

"ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם, וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם".

קבוצת חיילות שבאו לקבלת הפנים עם דגלי ישראל, מביטות בנו בהשתאות. צלמי טלויזיה מתקבצים לצלמנו.

אנחנו מתעלמים.

מגיעים לתחנון, דיון קצר האם אומרים או לא אומרים. חסיד צאנז אחד פוסק שאין ספר תורה לכן לא אומרים. אני עונה לעומתו – תיכף נוחתים כאן 240 עולים, לכן לא אומרים. הוא מסכים.

"ובשלוח ד' אתכם מקדש ברנע לאמור עלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם, ותמרו את פי ד' אלוהיכם ולא האמנתם לו ולא שמעתם בקולו".

והנה המטוס מתקרב, 240 עולים יוצאים ממנו. צווחות חדווה, בכי של אושר, חיבוקים, ריקודים.

אנשי נפש בנפש נמצאים שם בכל מקום כשחיוך עילאי של נחת שפוך על פניהם.

והנה יורדים ירמיהו ומרידית בן ציון, לשעבר מסן דיאגו. לא ראיתי אותם מעולם, ובכל זאת אני מזהה אותם מיד.

טלטלה של רגש מציפה אותי, אני מחבק את ירמיהו ואומר לו ברוך הבא הביתה.

הם נרגשים מאד, מתקשים להכיל את הרגשות.

"ושמרת את מצוות ד' אלוהיך ללכת בדרכיו וליראה אותו. כי ד' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר".

אחריהם מגיעים איזק ותמי בלוך לשעבר מספרינגפילד מסצ'וסץ. ושוב, התרגשות רבה, חיבוק לאיזק, מזיעים מרוב התלהבות.

"שמע ישראל, אתה עובר היום את הירדן לבוא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ... לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם" . ואני שואל : האמנם לא בצדקתך ?

בדרך חזרה לעבודה מסיים את הפרשה :

"כי אם שמור תשמרון את כל המצווה הזאת אשר אנוכי מצווה אתכם לעשותה לאהבה את ד' אלוהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו. והוריש ד' את כל הגויים האלה מלפניכם... כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם. לא יתייצב איש בפניכם, פחדכם ומוראכם יתן ד' אלוהיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דיבר לכם".

מבלי משים אני מגיע למפרץ חיפה, בקושי שומע את האזעקה. מציץ בשעון, זו שעת צהרים.

ממלמל את מזמור צ"א :

"לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם. מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים. יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, אליך לא יגש. רק בעיניך תביט ושילומת רשעים תראה".

אמן כן יהי רצון.