חברה, מדינה ואמונה

פרטים

פורסם בשני, 24 ספטמבר 2012 07:49

נכתב על ידי משה פייגלין

כולם מדברים על כך שהשנה הבאה עלינו לטובה, הולכת להיות שנת הכרעות. שבשנה הזו תתקבל החלטה על תקיפה צבאית באיראן, שזו תהיה שנת הכרעה פוליטית, שהשנה הזו תיחרת בזיכרון ההיסטורי – לא כסתם עוד שנה, שזו תהיה שנה שלא נשכח.

אינני נביא, ייתכן ובאמת כך תיראה השנה הבאה, אבל אני רחוק מלהיות בטוח בזה. לדעתי התהפוכות הצפויות לנו אינן עניין של מהלך צבאי או פוליטי אלא חלק ממכלול אסטרטגי רחב הרבה יותר.

אישית אינני מאמין שנתניהו יורה על מתקפה צבאית גלויה באיראן. אני חושב שהזמן לעשות זאת היה ברגע שאחמדיניג'אד הכריז על כוונות ההשמדה שלו והחל בהכנות המעשיות. ברגע שבחרה ישראל באסטרטגיית הטלת האחריות על אומות העולם, אבדה הלגיטימציה לפעולה ישראלית – הן מצד העולם והן מצד השמאל הישראלי. מאמצי ישראל בשלב הזה לאלץ את העולם לפעול, משולים לניסיון לסגור את דלתות האורווה לאחר שהסוסים ברחו. ואם נקבל מהאמריקנים "קו אדום" – האם הוא יהיה שווה יותר מהנייר של ג'ונסון?

כשנסוגה ישראל מסיני בפעם הראשונה – לאחר מבצע קדש – התחייבו האמריקנים בכתב כי לא יאפשרו למצרים לחסום את מיצרי טיראן בפני שייט ישראלי. כשפלש נאצר לסיני וחסם את המצרים התקשר ראש הממשלה אשכול לנשיא ג'ונסון והפנה אותו להתחייבות האמריקנית, ל "קו האדום" הברור והחתום שנתנו האמריקנים תמורת הנסיגה הישראלית. "אינני מוצא את ההעתק שלי" – לגלג ג'ונסון מעבר לקו. ההמשך ידוע.

עכשיו מנסה ישראל ללחוץ על אובמה לתת בידה את ההתחייבות שלא תימצא. אלא שבשונה מהתקופה ההיא, הציבור בארץ היה מאוחד, חפר שוחות הגנה ובתי קברות זמניים בפארקים הציבוריים ושום אשת טייס קרב לא שלחה מכתב למערכת. צה"ל דחק כל העת לפעולה ולא למחדל ולממשלת ישראל היה את כל העורף הציבורי לעשות את שנדרש.

ובכן מתקפה ישראלית – להערכתי – לא תהיה ואהיה הראשון לשמוח ולהודות על טעותי.

לא - אני לא רוצה מלחמה, ממש לא. אבל יותר משאני פוחד ממלחמה, אני פוחד מהתפוררות איטית שתייתר עבור האויב את הצורך בה. אינני רואה כיצד ישראל מתקיימת ומשגשגת לאורך זמן מול מזרח תיכון גרעיני בהגמוניה איראנית. אז יותר משאני מפחד ממלחמה אני מוטרד מכך שלאויב לא יהיה בה צורך.

גם בחירות, כלל לא בטוח שיהיו השנה. זו אומנם האווירה השוררת בליכוד, אבל כבר ראינו השנה, שעד שזה לא סגור זה לא סגור - וגם כשזה סגור זה נפתח מחדש...

בנושא זה אני הרבה פחות בטוח בעצמי מאשר בנושא האיראני, אך לא אתפלא אם גם בערב ראש השנה תשע"ד – הבחירות עדיין יהיו לפנינו.

תחושתי היא שבתשע"ג, הרבה יותר משאנו נפעל על המציאות, תפעל זו עלינו. אנו חיים בתקופה רבת תהפוכות. הציוויליזציה המערבית בת 2000 השנים, החליטה להתאבד. עם ממוצע של ילד למשפחה, והגירה מוסלמית והיספאנית – הסוף הוא רק עניין של זמן. בכדי להסתדר באירופה, יאלצו ילדינו לדבר ערבית – ובארה"ב, ספרדית...

השינויים התרבותיים באים לידי ביטוי במשבר כלכלי שיקרוס את כלכלות המערב. האסלאם ירים ראש, המזה"ת ישוב למצבו הטבעי ערב מלחמת העולם הראשונה – כלומר מסיכת מדינות הלאום המודרניות - תתפורר והמרחב ישוב להיות מרחב שבטי. את ההגמוניה תתפוס מדינה שאינה ערבית, תורכיה , או איראן - במידה ותתגרען.

זו אינה נבואה. זו הערכה מפוקחת על בסיס התהליכים המתרחשים לנגד עיננו. אפשר והדברים יתרחשו אחרת, סביר שיתרחשו אחרת – אולם לכוונים הללו עלינו להתכונן.

השאלה שעל ישראל לשאול את עצמה, רחבה הרבה יותר משאלת הגרעין האיראני. השאלה היא האם אנו מכינים את הדור הבא לקראת עולם שכזה, או שעודנו משליכים יהבנו על הסדר הישן. האם אנו מציידים את הדור הבא בתשובה ברורה לשאלות הזהות והייעוד. האם אנו בונים כאן תרבות של חירות שתאפשר להתמודד מול רוחות השעבוד השוטפות את העולם.

ראש השנה הוא יום המלכת הבורא על עולמו. אנו תוקעים בשופר ומכריזים על קבלת עול מלכותו של בורא עולם. מלכותו ולא שום מלכות אחרת.

מול התהפוכות הרבות הצפויות לנו, טוב לזכור מניין באנו, מאיין אנו שואבים את כוחנו, את מה אנו מייצגים ולאן אנו שואפים. כל עוד נישאר מחוברים לעצמנו, שום סערה ומשבר לא יוכלו לנו.

שנה טובה.

*פורסם בnrg