חברה, מדינה ואמונה

פרטים

פורסם ברביעי, 19 ספטמבר 2012 08:11

נכתב על ידי משה פייגלין

אנו רגילים להתייחס לראש השנה כאל יום של סליחה וכפרה, יום של משפט, היום בו יוכרע גורלנו בשנה הקרובה. הסליחות שלפני ואחרי עושות את שלהן והיום הזה מקבל אופי של יום הדין הפרטי של כל אחד ואחת – וזה כמובן נכון.

אבל מה לעשות, ומעיון פשוט במחזור התפילה עולה כי עיקר עניינו של היום הזה – נמצא במקום אחר. עיקר עניינו של ראש השנה הוא להמליך את הבורא על עולמו. זו גם הסיבה המרכזית למצוות היום – תקיעת השופר היא קודם כל ההודעה על המלכת המלך – "הריעו לפני המלך ה'".

כיצד נתעמעם לו עניינו העיקרי של החג? מדוע לבש הוא אופי פרטי?

התשובה פשוטה, מפני חטאנו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו. וכמו שהתורה כולה הפכה לדת המרחפת מעל למציאות ולא ממש חלק ממנה, כך גם ראש השנה כבר לא מבטא את ענייננו הלאומי. כשאבדה הריבונות ואבדה ירושלים וחרב ארמון המלוכה שבהר הבית – ניטלה מעם ישראל האפשרות לממש את תכלית קיומו – 'לתקן עולם במלכות ה''. ראש השנה הפך מחג לאומי לחג פרטי – כפי שהיהדות כולה הפכה למעשה ליהדות של תזכורות פרטיות – מחוץ למציאות.

גם כשחזרנו לארצנו, ואפילו אחר שקיבלנו בששת ימי הניסים את הר הבית, ממשיכים אנו בריטואל הפרטי, בתודעת ראש השנה הפרטי – לא הלאומי.

וזהו למעשה שורש המשבר האופף אותנו בכל התחומים – אותנו, את כולנו, חילוניים, דתיים וכמובן חרדים. אנו משכימים לסליחות חוזרים בתשובה, חוזרים גם לארץ – אבל תקועים בתודעת הגלות ולא מסוגלים להתקדם את הצעד הנוסף לקיום ייעודנו.

"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". כך קראנו רק לפני שבועיים. אנחנו יכולים להיות צדיקים שבצדיקים, כשאומות העולם מבינות כי את הייעוד הלאומי, 'תיקון עולם במלכות ש-די', איננו מכוונים כלל לקיים – נגמרת ההרתעה ומתחילה הדה-לגיטימציה.

"חלמנו על מקום שבו ספר הספרים החדש ייכתב לקראת גאולת העולם, כי אתם הרי עם סגולה... היו לעולם ציפיות, וראו מה עשיתם...
"פרופסור זאב צחור מתאר בראיון למאיר עוזיאל (מקור ראשון)

כיצד מסבירים עמיתיו באקדמיה הבריטית את אכזבתם מישראל?

מדינת ישראל נמצאת היום בכאוס ערכי המטלטל אותה בשאלות קשות של כלכלה ומשפט, אינדיבידואליות וקולקטיביות, אסרטיביות ופשרה. ליהדות יש פרספקטיבה מקורית, מעמיקה ועתיקה על שאלות אלו שחייבת להיכנס מחדש לשיח הציבורי ולחבר את ההווה גם אל העבר, ומתוך כך לחדש את תחושת הייעוד אל המחר.

הרוחות הרעות המשלימות למעשה עם חיסול המדינה, בין אם בפטרייה גרעינית ובין אם ביצירת לחץ המביא לאובדן הריבונות, גוברות ככל שמדינת ישראל הולכת ומתרחקת מזהותה היהודית וככל שהיא אינה מצליחה למלא אחר הצפייה להוות מודל לחיקוי בדמות מדינה מתוקנת, מוסרית, משגשגת ופורחת המשמשת אור לגויים.

על מגש ה"סימנים" של שולחן החג כדאי שנניח השנה גם רימון שלם ולזכור שמעל 613 הגרעינים – המצוות – מופיע כתר המלכות, שהוא תכלית הכל, הוא עיקר עניינו של החג והוא הייעוד הנותן טעם ותוקף לעבודת ה' שלנו ולקיומנו הלאומי.

 *פורסם במקור ראשון