פוליטיקה

פרטים

פורסם בשני, 30 ינואר 2012 06:44

נכתב על ידי משה פייגלין

לאחר הקמת 'זו ארצנו' והמאבק נגד הסכמי 'אוסלו', מצאתי את עצמי מואשם ב"המרדה" ואילו ממשלת הימין שקמה על גלי המאבק, לא זו בלבד שלא ביטלה את דרך אוסלו, אלא המשיכה וממשיכה אותו עד היום.

אנו נמצאים היום במלחמת מאסף. איש כבר לא זוכר שאת 'נווה דקלים' הקימה מפלגת העבודה ואת 'יצהר' הקים הליכוד. נתניהו מכריז על כוונתו להקים מדינה "פלסטינית", בכל שבוע מושלכות משפחות יהודיות מביתן, העיר היחידה המוקמת ביש"ע היא 'וואהאבי" ובדרך לעבודה אנו עוברים בידוק במעברי גבול בינלאומיים לכל דבר.

הפגנות 'זו-ארצנו'  יצאו מתוך הנחה שמעבר לפינה ישנה מנהיגות אלטרנטיבית המחזיקה במפת דרכים דומה לשלנו, מנהיגות שכל חפצה הוא לשוב אל דרך הנאמנות לארץ ישראל – אם רק תגיע לשלטון. היתה זו הנחה מוטעית. המנהיגות הישראלית כיום, נטולת חזון ושואבת את כוחה המוסרי רק מן הזכות להגנה עצמית. לכן כבר אי אפשר להבחין בהבדל אידיאולוגי  משמעותי בין השמאל לימין. המוצא היחיד שיש למנהיגים שאינם שואבים את כוחם מן האמונה, הוא חלוקת הארץ, וזו הולכת וקורמת עור וגידים לנגד עיננו.

לכן, איננו יכולים לברוח יותר מן האחריות -  ולצד ההפגנות 'נגד', עלינו להתחיל ולבנות את ה 'בעד'. עלינו להציב מול מנהיגות של קיום בלבד, מנהיגות אלטרנטיבית של ייעוד.

איננו יכולים לבוא בטענות אל מי שאינו מסוגל להתקדם כשמשא שיבת ציון על גבו - פשוט משום שאינו יודע לאן לשאתו.

ההבנה הזו הביאה אותי ואת חברי, לפני 12 שנה אל מגרש ההנהגה הלאומי – אל הליכוד ופתחה את השער לכלל הציבור האמוני.

אנו רואים ברכה רבה בעמלנו. המאבק על ארץ ישראל עבר ממפלגות המגזר אל תוככי הליכוד ולכל נאמני הארץ בתנועה נפתחות הדלתות לפעילות נמרצת. הרשימה שנבחרה בהשפעת הציבור שהתפקד היתה הבסיס לסיום הקפאת הבניה ולהישגים רבים נוספים. כך, בזכות המחשבה האמונית האסטרטגית, הפכו נאמני הארץ בליכוד לגורם בעל משמעות פוליטית של ממש.

אך כל אלה עדיין הישגים טקטיים בלבד שעודם חלק ממלחת המאסף.

ההישג הגדול באמת הוא עצם הצבת האלטרנטיבה האמונית על מגרש ההנהגה הלאומי, אלטרנטיבה ההולכת ומתעצמת בכל התמודדות וחודרת אל מעגלים מתרחבים בליכוד ובמחנה הלאומי.

מדובר בתהליך – לא במכה אחת -  תהליך שאומר לציבור הישראלי, יש לנו אמונה, יש לנו חזון, אנו מאמינים ביהדות שלנו ומתוכה אנו שואבים את הלגיטימיות לקיומנו הלאומי.

יתרה מזאת. מדובר כאן באמון עמוק שאנו רוחשים לרוב היהודי בישראל. כל המהלך של מנהיגות יהודית אינו רלוונטי כלל אם אינו מניח שבעמקי נפשו משתוקק כל יהודי בדיוק לדבר הזה – לחיים לאומיים שלמים, מלאי תוכן ומשמעות , תחושת שליחות לאומית וייעוד.

בדיוק השבוע התפרסם מחקר נוסף המוכיח כי זהו אכן רצונו הכן והעמוק של הציבור היהודי בישראל.  זו רק שאלה של נחישות והתמדה עד שהנהגת המדינה תבטא את מאווייו הפנימיים של העם היושב בציון.

*פורסם במקור ראשון