משפט וצדק

פרטים

פורסם בראשון, 04 מרס 2012 08:41

נכתב על ידי משה פייגלין

נאום הפרידה של נשיאת העליון בייניש, תפס אותי במכונית – אז הקשבתי. פסק הדין בו בחרה כבודה להיפרד מן התפקיד הרם היה פסק דין חברתי חשוב ומוצדק שלא ניתן היה שלא להזדהות ולהסכים עמו.

כל כולו תיקון עוולה זועקת לשמיים, הנגרמת למוכי גורל המתפרנסים מקצבת הביטוח הלאומי, אולם בשל העובדה כי העזו לנהוג ברכב – הקצבה נגזלת מהם. כמה יפה, כמה מכובד, כמה משמח לדעת שיש לנו בית משפט עליון המושיט יד לחלשים מול המנגנונים המנוכרים. אלא שרק בסיום ההקראה הבנתי מה בעצם קורה פה. לא בכדי בחרה ביניש בפסק הדין המסוים הזה. עניינה לא היה החלשים והמדוכאים -  אלה היו רק כלי משחק במערכה אחרת לגמרי, עניינה היה המאבק מול השופט גרוניס על סמכויות בית המשפט העליון. כי מאחורי העניין הצודק שבו כביכול עסק פסק הדין, עמד עניין מאוד לא צודק שאותו הוא נועד לקדם והוא כוחו של בית המשפט העליון לבטל חוקים של הכנסת.

כל הפרשנים והכתבים מיהרו להלל ולשבח את פסק הדין ופועלה של השופטת. האמת - קצת התעצבנתי ועוד מהמכונית הוצאתי לתקשורת את ההודעה הבאה:

"בערמומיות רבה בחרה נשיאת העליון היוצאת להיפרד מתפקידה בהקראת פסק דין שאי אפשר שלא להסכים לתוכנו, אולם משמעותו היא פסילת חוק של הכנסת ושהריבונות מצויה למעשה אצל שופטי העליון ולא אצל נבחרי העם".

יש לקוות כי השופט גרוניס ינקה את השולחן מן המורשת הקלוקלת שהותירו השופט אהרון ברק והאישה אשר מינה להמשיך את דרכו"

מאוחר יותר פרצה לה סביב אותו טקס חילופי ראש בעליון,  שערוריית שפתיו הקפוצות של השופט ג'ובראן בשירת התקווה. הימין זעם ואני לא הבנתי למה. שוב מצאתי עצמי מוציא הודעה לתקשורת:

"צודק השופט ג'ובראן המסרב לעשות שקר בנפשו ולשיר את ההמנון המזכיר כי ישראל היא מדינת היהודים. אולם אם כנים דבריו עליו להחזיר את תעודת הזהות הישראלית ולהסתפק במעמד תושב בלבד."

היה זה ח"כ עזמי בשארה  - המנהיג הבלתי מוכתר של ערביי ישראל (וקצין טווח קדמי של החיזבאללה בשעות הפנאי) שאמר כי עבורו תעודת הזהות הישראלית היא תעודת שהות ולא זהות. גם בשארה וגם ג'ובראן לא היו סתם אזרחים. לשניהם אסור היה להחזיק באזרחות אחרת קודם שנכנסו לתפקידם. על פי החוק אסור לח"כ או לשופט להחזיק באזרחות כפולה כלומר מדובר כאן באזרחים ייצוגיים הנדרשים לנאמנות והזדהות ברמה גבוה עוד יותר מאזרח רגיל.

אח"כ חשבתי לעצמי שיש קשר בין שתי ההודעות הללו. כי בעצם ה"חגיגה" הזו של ג'ובראן והערבים בישראל – מתקיימת בזכות שטח ההפקר חסר הזהות שייצר בית המשפט העליון כשנטל לעצמו סמכויות של 'ריבון על' מעל העם ונבחריו. טשטוש הלגיטימיות של ישראל כמדינה יהודית, נעשה באופן מתוחכם כשנוספה להגדרת זהותה של ישראל מילה נוספת שלא הופיעה כלל במגילת העצמאות ובמסמכי היסוד שלה. ישראל בעידן ברק ובייניש הפכה לא רק יהודית אלא גם דמוקרטית ובהמשך הפכה אותה הפרשנות לדמוקרטית ודמוקרטית – כי ברק פירש יהודית כדמוקרטית ובקיצור יהדותה של המדינה הפכה עניין ריק מתוכן.

אינני יודע היכן בדיוק נמצא השופט גרוניס בויכוח על זהות המדינה. אולם אם אכן יחזיר את בית המשפט העליון למימדים הנכונים ויותיר את סוגיות הליבה בידי נבחרי העם – תוכל המדינה לשוב ולהיות פשוט מדינה יהודית. כשם שאין מדינה אנגלית ודמוקרטית או צרפתית ודמוקרטית כך גם לא צריך ואף מגוחך להגדיר אותנו כיהודית ודמוקרטית. הפרידה מבייניש צריכה להיות סופו של עידן ה"בגצוקרטיה" וחזרתה של המדינה יהודית.

* פורסם במקור ראשון