משפט וצדק

פרטים

פורסם בשלישי, 26 יולי 2011 09:27

נכתב על ידי משה פייגלין

אבל אני לא יכול, עכשיו זה בלתי חוקי... על פי חוק החרם (סעיף 1) אסור להטיל חרם אקדמי על מוסד ממוסדותיה של מדינת ישראל...

פעם חשבתי שאי אפשר לבוא ולהשליך כך סתם אנשים מבתיהם, הרי בחוק יסוד כבוד האדם כתוב במפורש (סעיף 3): "אין פוגעים בקניינו של אדם"...

אבל אח"כ התברר לי שבפרפראזה על דברי  לנין  - "לא משנה מי בוחר, משנה מי סופר", כך גם לא משנה מה החוק, משנה מי השופט...

המחרים את אוניברסיטת תל אביב ימצא עצמו חיש קל מטופל על ידי שי ניצן בחשד לעברה על חוק החרם שעבר בשבוע שעבר. המחרים מוצרי התנחלויות יכול להישאר רגוע.

אבל באמת – לא זו הבעיה. על אף שלחוק הזה אין שיניים, צודק ח"כ יריב לוין שמסביר כי הגיע הזמן שהרוב גם ישלוט – ואם סדרת החוקים שכביכול מצרים את יכולת השמאל לחבור ל"אוהבי ישראל" בעולם ולסייע להם לקעקע את אושיות המדינה מבפנים – אם סדרת החוקים הללו מכניסים את השמאל למגננה, אז מה רע בכך?

העניין הוא שהימין בכלל ואגפו האמוני בפרט, אינם מבינים את היסוד המונע מהם לשלוט. הציבור פשוט חושש מאובדן חירותו. כשהשמאל דורס את זכויות האדם – העניין עובר כדמוקרטיה מתגוננת, כשהימין 'כאילו' עושה זאת – הוא נתפס כפאשיסט.

לכן הימין לא מעז לשלוט – שליטה מעשית שלו נחשבת כפגיעה בזכויות אדם ונותרת בפועל בידי השמאל באמצעות זרועות המשפט והתקשורת שלו.

על הימין להוביל את החקיקה בעניין זכויות אדם. אילו היה הליכוד מתנגד לחוק הביומטרי של שטרית היה מעביר אליו מנדטים רבים מקדימה. אבל הליכוד הצטרף – זכויות אדם אינן מעניינו.

עכשיו עובד שטרית על חוק הבחירה הממוחשבת, כך שלעולם לא נוכל לדעת מי באמת סופר...

ואיפה הימין? שוב, במקום לנצל את ההזדמנות ולהוכיח לציבור מי באמת שומר על חירותו – יצטרף מן הסתם ליוזמה... נו? אז למה שיתנו לכם לשלוט?

עכשיו בא הימין עם חוק החרם, גם לא מועיל במאומה להתנחלויות וגם מגלה את קלונו ה"פשיסטי" ולמעשה מוכיח עד כמה אסור לתת לו לשלוט באמת.

כי באמת - אין הבדל בין הזכות לקרוא להחרמת גבינת הקוטג' לזכות לקרוא להחרמת מוצרי התנחלויות.

לכולם שמורה הזכות להחרים. גם ל'ג'אד' גם לי והכי חשוב – גם למדינה. יכולה הממשלה (לא הכנסת) כמי שמייצגת את רצון רוב הציבור, להחליט שאין היא מוכנה לשתף במכרזים או להציע מטובה בכל אופן אחר למי שקורא להחרימה. זה בדיוק מה שעושה כיום ממשלת ישראל כשהיא מחרימה את אזורי יהודה ושומרון ונמנעת מלהוציא שם מכרזים – וזאת למרות שהאזרחים שם הם אזרחים נאמנים בהחלט. ברור ששום בית משפט בישראל לא יחייב את הממשלה לבנות בישע בניגוד למה שהיא מבינה כאינטרס הציבורי. בדיוק כך בעניין החרם. מרצה שקורא להחרמת ישראל – יכולה ממשלה להשעות את הקצבת האוניברסיטה בה הוא מועסק עד שיפוטר.

נכון – החרמה שכזו בית המשפט ינסה למנוע מן הממשלה -  אבל כאן החזית, מול מערכת המשפט בישראל – לא מול זכויות האדם בישראל.

באופן פרדוקסאלי, חוק החרם לא מוסיף ליכולתו של הימין לשלוט אלא רק מדגיש את חוסר יכולתו המעשית – ועכשיו גם המוסרית, של הימין לעשות זאת.

את התשובה המשמעותית לבעיה נותנים ח"כ לוין וחבריו החרוצים בליכוד, במערכה אחרת אותה הם מנהלים -  המערכה לשינוי דרך בחירת השופטים בישראל, באופן שייצגו נאמנה את השקפות הציבור. איך אמרנו – שמי שסופר ייצג את מי שבוחר...

*פורסם במקור ראשון