משפט וצדק
דברים שלא רואים משם
- פרטים
- פורסם בראשון, 03 יולי 2011 16:14
- נכתב על ידי משה פייגלין
כשמפנים אליו אצבע מאשימה בנושא עקרוני, יעדיף תמיד הממסד להסתתר מאחורי עומס הפרטים הטכניים, להתעלם מהטענה המהותית – ולסמוך על זכרונו הקצר של הציבור. אנו אמורים להאמין ששם – בחלונות הגבוהים, נמצאת הגישה המלאה למידע הרלוונטי, וכיוון שאינך יודע כמונו – אינך יכול לחוות דעה. אתם יודעים - "דברים שרואים משם..."
כשהזכרתי מעל במה זו, ששופט בית המשפט העליון – אליקים רובינשטיין – שימש בתפקיד ציר ישראל בוושינגטון בעת שיהונתן פולארד גורש מהשגרירות לידי שוביו – דאג רובינשטיין באמצעות אחד ממקורביו, לצטט מס' משפטים מקוטעים ממברק עלום מהם ביקש שנסיק כי ההחלטה להפקיר את יהונתן לא הייתה שלו ואין הוא אחראי להסגרה. מכתבו הנזעם כלל כמובן השמצה אישית נגדי – כיצד זה אני מעז לכתוב בלי להיות בקיא בפרטים.
כשטענתי לפני שבועיים שראש הממשלה שמיר (יבל"א) שהיה לדעתי הטוב שבראשי הממשלות מטעם הימין – שגה באופן אסטרטגי כשלא הגיב למתקפת הטילים של סדאם חוסין – העליתי את חמתו של יוסי בן אהרון שקבל גם הוא על כך שני כותב על מה שאינני בקיא בו. "הנה הפרטים" – כתב כאן מר בן אהרון בשבוע שעבר ותיאר את ההתייעצויות שקדמו להחלטה שלא להגיב.
בשני המקרים בחרו האישים שלא להתמודד עם טענתי אלא להוביל את הקורא אל יער העובדות בתקווה שבין העצים יישכח מראה היער.
אני מאמין לרובינשטיין שההנחיה לזרוק את פולארד לכלבים באה מדרגים בכירים ממנו, מעולם לא טענתי אחרת.
גם אין לי כל ספק, ששיקוליו של שמיר נבעו בדיוק מהסיבות אותן ציין בן אהרון במכתב הנזיפה שלו.
לא התמודדתי עם העובדות אלא טענתי שהדרך בה בחרו האישים לנהוג בעקבות העובדות הללו היתה חמורה.
רובינשטיין היה צריך לסרב להסגיר את פולארד או להתפטר. כל פתרון אחר משאיר אותו אחראי להסגרה. ההיגיון אומר שהנחיה המגיע מישראל אל השגרירות – עוברת דרך העומד בראשה ורובינשטיין לא ניסה כלל להכחיש זאת. ברגע שהעביר את ההנחיה לאנשי הביטחון וביצע את ההוראה הנפשעת שקיבל – אין הוא יכול לחמוק מאחריותו האישית. גם אם יטען רובינשטיין שההנחיה ניתנה ישירות לשומרים תוך עקיפת סמכותו – צריך היה להתפטר מיד לאחר מכן ומשלא עשה זאת, נתן למעשה גיבוי לאותו פשע וקיבל על עצמו את האחריות בדיעבד.
טענתי בעניין שמיר היתה שהאיום האסטרטגי, בסקאדים שנחתו על רמת גן, היה גדול בהרבה מיכולת ההרס הטכנית שלהם. עד ימי שמיר ברור היה שמתקפה על ריכוזי אוכלוסיה היא עילה ברורה למלחמה. היום ניתן להפציץ בטילים ריכוזי אוכלוסיה בישראל כמעט כדבר שבשגרה והאחראי הראשון לכך הוא יצחק שמיר שפעל בדיוק מתוך מערכת השיקולים שתיאר מר בן אהרון במכתבו נגדי – כלומר שמיר שקל את השיקול הטכני של היכולת לנטרל את הנזק המיידי ולא את הנזק האסטרטגי ארוך הטווח שיבוא כתוצאה מחוסר התגובה.
איש אינו חולק על כך שלנמצאים בתוככי ההתרחשויות, יש מן הסתם מידע רב יותר. אבל לא זו בלבד שאין הוא מועיל לראיה נכונה יותר של התמונה – אלא שלעיתים עלול הוא להזיק. כדי לראות טוב - צריך קצת להתרחק. דברים שרואים מכאן – משם כבר אי אפשר לראות.
*פורסם במקור ראשון

