דף הבית

            בעצם למה לא לפנות? הרי לונדון המופצצת פינתה את הילדים לקנדה, קיבוצי הספר פינו את ילדיהם למרכז הארץ במלחמת העצמאות, מדוע שלא יפונו ילדי כפר דרום למקום רגוע במרכז הארץ עד יעבור זעם? מה ההתעקשות הזו של הוריהם להעמיד את הילדים בקו האש?

אסור בשום אופן לפנות ולו ילד אחד מן הנקודה המרוחקת והמסוכנת ביותר. פינוי הילדים משמעותו סוף היישוב. לכפר דרום אין את הלוקסוס שהיה לקיבוצים ב 48 אך בטרם נסביר מדוע, עלינו לענות על שאלה אחרת. האם באמת לא נותנת ממשלת ברק לצה"ל לנצח? האם הססמא "תנו לצה"ל לנצח" – יש בה ממש?

התשובה היא שסיסמא זו שקרית לחלוטין. היא שקרית מן הטעם הפשוט שצה"ל הרשמי חוזר ואומר שהדרג המדיני אינו כובל אותו. אין חולק על כך שלצה"ל כמות מספקת של טנקים בכדי לנצח, אבל אם צה"ל מגבה את הדרג המדיני שאינו רוצה לנצח, משמעות הדבר היא שלצה"ל עצמו אינטרסים זרים שדבר אין להם עם ניצחון.

אך האמת יסודית וקשה עוד יותר. אי אפשר "לתת לו לנצח" לא משום שהוא אינו רוצה, אלא בעיקר משום שהוא אינו יכול.

הסיבה המהותית לכך שצה"ל אינו יכול לנצח, אינה מצויה בצה"ל עצמו אלא במטרה שלשמה הוקם. ובאמת אם נבדוק את ההיסטוריה הישראלית הקצרה, בניתוק מן האינדוקטרינציה הישראלית לה הורגלנו, נמצא כי צה"ל מעולם לא ניצח.

צה"ל מעולם לא  ניצח? איך אפשר לומר דבר כזה – מה עם מלחמת ששת הימים, מה עם צבאות ערב המנוצחים בסיומן של כל המלחמות? מה עם מצעדי הניצחון?

צה"ל הביס את צבאות ערב – אך ישראל מעולם לא ניצחה את אויבותיה. הצבא המצרי הובס במלחמת ששת הימים, אך מצרים לא הובסה. המשטר המצרי לא הופל, שום מדינה ערבית לא חתמה מעולם הסכם כניעה לישראל.  אחר ה"ניצחון המוחץ" במלחמת ששת הימים הוקמה גדר מערכת על גבול ירדן.  גדר מקים בשטחו הצד המובס בחשש מפני הצד המנצח, וראה זה פלא – ישראל המנצחת הקימה אחרי "ניצחונה" גדר מפסידים בשטחה, הצד המובס לכאורה, המשיך לחיות בביטחון ללא כל צורך בגדר . במילים אחרות, כל שהצליח צה"ל לעשות מאז קום המדינה היה להדוף את איומי האויב, ואגב כך נפלו לידנו "שטחים". אנו מכנים זאת "ניצחון"  – אבל זה כל דבר חוץ מניצחון – וזו הסיבה שמלחמות ישראל ערב לעולם לא מסתיימות, הן לא מסתיימות כי פשוט לא סיימנו אותן – כי התעקשנו, לא(!) לנצח.

הניצחון עומד בסתירה לאידאולוגיה הציונית המבקשת בכל מחיר את ההכרה מצד  משפחת העמים -ה'פרטנרים' – הכרה שאינה יכולה לבוא בכפיה מתוך תבוסה, ולכן אפילו 'שרון' – "יביא שלום". צבא העומד לשירותה של אידאולוגיה שכזו  - אינו מסוגל באופן המהותי ביותר – לנצח.

ובכל זאת קיים הבדל בין תקופתנו לתקופה שבין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים. בתוך אותה תקופה, נדמה היה שניתן להשיג את הכרת האויבים באמצעות הבסת צבאותיהם. משה דיין שדיבר אז על העדפת שרם-א- שיך על שלום עם מצריים, התכוון למעשה שהחזקת השטח תביא בסופו של דבר לתוחלת הציונית המקווה של הכרת האויב בנו. אך משתקווה זו התבדתה – עשה משה דיין יחד עם הזרם המרכזי במפלגת העבודה (כלומר יחד עם הציונות הלגטימית…) תפנית טקטית של 180 מעלות ופנה להגשמת חזון הנורמליות הציוני באמצעות מסירת השטח במקום אחזקתו.

אפשר לומר שארץ ישראל מעולם לא היתה היעד הציוני הבסיסי, אלא כלי להגשמתו של יעד אחר – יעד הנורמליות, יעד הסושי וה הי-טק (כהגדרתו של ארי שביט בעתון הארץ). כשהתברר שלא ניתן להגשים יעד זה באמצעות אחזקת שרם א שיך, עברנו להגשמת היעד הזה באמצעות מסירתה.

עכשיו הבא נחזור לכפר דרום.

כששלטה בכפה הציונות האקטויוית – ניתן היה לפנות את הילדים מכפר דרום, שהטיפול בהם מקשה על ההתרכזות בהבסת האויב.  גם לאנגלים לא היתה שום מטרה להיפטר מלונדון. אולם מאז עלה שרון עם הדחפורים על ימית, מחפש החלום הציוני את מימושו בתשלום מטבע קשה של חלקי מולדת ויישובים עבריים. אברכי ישיבת עוד יוסף חי פינו את המקום כדי להקל על לצה"ל להגן על הנקודה, באותו רגע נגזר דינו של המקום.

פינוי הילדים מכפר דרום הוא תחילת הסוף של המקום, משום שצה"ל לא יילחם אז ביתר קלות בערבים, הוא יגרש אז ביתר קלות - את היהודים.

anabole steroiden