חינוך

פרטים

פורסם בשבת, 14 ינואר 2006 21:00

נכתב על ידי אליצור סגל

לק"י

מערכת החינוך סוערת ורוגשת. שביתות והשבתות, השגים נמוכים וטענות הורים, חוסר מוטיבציה וחוסר שורשים, כישלונות חינוכיים וכישלונות לימודיים. כולם אינם מרוצים.

אבל, רק בודדים יורדים לשורש הסיבה שיצרה את המצב הזה.

לצורך כך נבהיר במאמר זה מה מטרתו של החינוך הממלכתי במדינת ישראל.

החינוך הממלכתי במדינת ישראל נוצר על ידי דוד בן גוריון במטרה להפוך את כל ילדי ישראל למעריצים נלהבים של הציונות הסוציליסטית כפי שהוא הבין אותה ושלו אישית.

עד אז, מאז ימי אברהם אבינו שעליו נאמר - "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" היה החינוך מסור בידי ההורים. ההורים היו האחראים הבלעדיים להעביר את מסורת הדורות מאב לבן. אחריות זו הניבה בכל הדורות פרי הילולים כאשר גם בתקופות שבהן אצל הגויים היו למעלה מתשעים ותשעה אחוזים אנאלפאבתיים גמורים הרי בעם ישראל ילד יהודי שלא ידע קרוא וכתוב היה מציאות נדירה ביותר.

החינוך הממלכתי הוקם על מנת לקחת את הילדים מהוריהם בכוח הזרוע ולחנך אותם מחדש בניגוד לרצון הוריהם.

לפי מיטב החזון האורווליאני לשיר בכל יום, ברוח ימי חנוכה, מהגן ועד סיום התיכון -

מי ימלל גבורות בן גוריון אותם מי ימנה!

הן בכל דור יקום בן גוריון גואל העם.

שמע, בימים ההם בזמן הזה, בן גוריון מושיע ופודה.

ובימינו כל עם ישראל יתאחד תחת דגל בן גוריון ויפדה.

בן גוריון ראה את האויב העיקרי שלו בתנועה הלאומית לשלוחותיה ולכן ריכז את כל מאמציו בעקירת כל זכר להם, או יותר גרוע מזה בהשמצתם העקבית. ז'בוטינסקי אומנם שר - "עוד שלם נשלם לך קין, את נשמות צעיריך ניטול" אבל מי שנטל את נשמות הצעירים של התנועה הלאומית לגווניה היה בן גוריון.

דוגמא מאלפת ראינו לא מזמן אצל אהוד אולמרט, שר בממשלת הליכוד, כשהוא מרקד מכרכר ומקרקר בכל עוז סביב קבר בן גוריון כשהוא שר בהתמסרות הנפש שבהשתפכות הנפש - הן בכל דור יקום התותח הקדוש גואל העם!

כאשר צאצאי אלטילנה החוזים במחזה אינם יודעים האם לצחוק, לבכות, או להקיא את נשמתם מהמראה הסוריאליסטי.

בעצם, היחיד שניצל מהכתישה התודעתית הזו היה רק בנימין נתניהו. וזאת משום שהוריו ירדו לחו"ל בזמן שהיה בגיל צעיר יחסית. לכן, למרות שגם הוא לא ניצל לגמרי מההרעלה, בכל זאת הוא קצת יותר נקי.

מה שהציל את המחנה הלאומי היה החינוך הדתי.

על מנת לחסל את יריביו העיקריים בן גוריון היה מוכן לתת אוטונומיה מסוימת לחינוך הדתי.

שם, במקום שעין האח הגדול הייתה פתוחה רק למחצה, התפתחה הערצתם של אבא אחימאיר, של "יאיר", של ר' משה צבי סגל, של דוד רזיאל, ישראל אלדד, ואורי צבי גרינברג. בסופו של דבר מגמות אלו שהיו בהתחלה שוליות הפכו לדומיננטיות בחינוך הדתי.

לפיכך, קוראים היום הסוציאליסטים למיניהם לחינוך הדתי לעשות חשבון נפש. כיון שהחינוך הדתי לא מילא את יעדו לעקור את החינוך הלאומי ולהשריש את הערצת הסוציאליזים בכלל ובן גוריון בפרט. ובאמת, הם צודקים, האוטונומיה שניתנה לחינוך הדתי לא הייתה מכוונת לאפשר את תחיה המחנה הלאומי – הם בסך הכול התכוונו לאפשר לשיר ליד "מי ימלל גבורות בן גוריון" גם "מי ימלל גבורות המפד"ל אותן מי ימנה, הן בכל דור תקום המפד"ל גואלת הדת" רק שהחינוך הדתי, בגלל המגמות העצמאיות העומדות בבסיסו, לא עקר מן היסוד כל מיני זרמים אחרים שהשליטים כינו אותן "עשבים שוטים" וכך נוצרה בו מהפכה חינוכית בניגוד גמור לרצון מקימיו.

דבר זה בא לידי ביטוי גלוי כאשר עלה הליכוד לשלטון. הוא הפקיד את החינוך בידי המפד"ל פשוט משום שלא הייתה לו בררה, לא היו לו אנשים מתאימים. לאחר מספר קדנציות ניסה הליכוד לקחת לעצמו את תיק החינוך אבל התוצאות שאנו רואים אינן יותר טובות.

לפיכך עכשיו עולה השאלה איך מתקנים?

התגובה הראשונית היא שצריך לאזן מחדש את החינוך בהוראות מלמעלה. וזה מה שמנסים לעשות עכשיו.

אין לך טעות גדולה מזו.

ראשית, אנו לעולם לא נגיע לאחד מיני אלף אלפי אלפים וריבי רבבות פעמים של האכזריות סוציאליסטית הבוטה, לכל היותר ננסה לאזן. וכבר לימדנו ז'בוטינסקי במאבק על הארץ שכאשר אחד אומר "כולה שלי" ואחד אומר "חציה שלי" הרי אחד יקבל שלושת רבעי והשני רק רבע. כך שלעולם לא נוכל לאזן.

שנית, המערכת בנויה כך שכל ניסיון לאחר חמישים שנה להטות אותה מחדש למרכז יתקל בכוחות חזקים מאוד מתוך המערכת שיטו אותה מחדש למהלך הטבעי שלשלמו היא נבנתה. ממש כמו הגוף שדוחה גוף זר שנכנס לתוכו כך גם מערכת החינוך הנוכחית לאחר חמישים שנה דוחה שתלים לאומיים הזרים לה.

שלשית, וזה העיקר, הדבר נוגד את חופש הבחירה, ונוגד את מורשת ישראל האחריות על חינוך הילדים היא של ההורים לא של פוליטירוקים הממונים מטעם משרד החינוך.

הפתרון רבותי, נמצא אצל הליברלים שנתנו לליכוד את הדגל של הל' המתנוססת מעל כל סיסמה של הליכוד. סיסמת הליברלים הייתה - תנו לחיות בארץ הזאת! וזאת צריכה להיות סיסמתינו - תנו ללמוד בארץ הזאת!

את הפתרון ניסח בצורה מפורטת פרופ' מילטון פרידמן בספרו "קפיטליזם וחרות".

צריך לפרק לחלוטין את מערכת החינוך ולהעביר את כל האחריות להורים. המדינה תתן תלוש לכל ילד. תלוש זה משמעו שההורים רשאים להוציא על חשבון המדינה סכום קבוע (ושווה לילדים אחרים) על חינוכו של הילד. ההורים ישכרו על מורים בסכום של התלוש ויוכלו כמובן להוסיף מכיסם ומספר הורים יוכלו להקים בי"ס. כך שההורים הם שיבחרו במה להשקיע - בגדר, בגינה, בביטחון, או בתוכניות הוראה.

תפתח תחרות חופשית בין בתי הספר על התלמידים. איכות הלימודים תעלה השביתות וההשבתות יפסקו לחלוטין וגם יפסקו המריבות על הכסף כיון שכולם יקבלו בדיוק אותו כסף.

במצב הקיים המדינה לוקחת מההורים סכום של כשבעים אחוז ממשכורתם. כדי לגבות סכום זה היא מקימה מנגנון ענק וההורים מצידם מקימים מנגנון ענק נגדי כדי לדעת כמה הם צריכים לשלם ולשלם כמה שפחות.

לאחר שהכסף נגבה, יושבים כל מיני אנשים מומחים או לא, בועדות רבות כחול אשר על שפת הים לרוב כדי לחלק אותו. כולם כמובן עושים זאת בשכר מלא.

בעצם המטרה העיקרית והאמיתית של המנגנון הזה הוא לספק פרנסה לאלו שעובדים בו - קיומם של הילדים והצורך ללמד אותם רק מפריע למערכת לתפקד. היא מתפקדת הרבה יותר טוב בתקופת שביתה כאשר הגורם המטריד - הילדים, אינם במערכת והעובדים בה מקבלים את פרנסתם בלי צורך לעבוד.

בסופו של דבר אף פעם אף אחד לא מרוצה כך שיש כל הזמן שביתות והשבתות שגם כן עולות כסף. עד שהכסף מגיע לתלמיד כדי שלימד איזה משהו קטן הרי רובו ככולו מתאדה בדרך.

לכן, הפתרון הוא תלוש שווה לכל תלמיד שיעביר את האחריות להורים יסיים את המריבות, את ניסיונות ההטיה הפוליטיים ותשקוט הארץ לנצח נצחים.

תנו ללמוד בארץ הזאת!