כלכלה

פרטים

פורסם בראשון, 22 פברואר 2009 10:35

נכתב על ידי אוהד קמין

שלא כמו האדם היצרן, הכסף אינו יכול לייצר ערכים אלא רק לבטא אותם. לכן, גם כאשר נמצא הכסף בידיו של מי שמוציא אותו מחזקתו של היצרן, אין ערכו אלא בערכים שהוא יכול לרכוש מיוצרי הערכים. לכן, גם הממשלה החזקה ביותר, אשר בכוחה להפקיע את כל משאבי נתיניה, איננה יכולה להאכיל את הזקוק למזון כל עוד איננה מייצרת מזון בעצמה.

אך בגלל שהממשלה מדפיסה כסף וגובה מסים חלק גדול מהציבור מאמין שהממשלה מחזיקה בכוח לייצר את הערכים שכסף זה משלם עבורם. דווקא הסוציאליזם, שעליו נתבססו רבות ממדינות ימינו, חינך את המאמינים בו לחשוב שהכסף מעניק למחזיקים בו, גם אם הם אינם מייצרים דבר, כוחות מיוחדים של בריאת יש מאין. זו הסיבה שבגללה השיטה הסוציאליסטית משליכה את יהבה על ממשלות העוסקות בביזת היצרנים והוצאת כספים מידם, כאילו מהווה הדבר תחליף לייצור ערכים. אך שקר פוליטי בוטה זה המציג את השודד הממשלתי כיצרן, אינו יכול להוביל לדבר זולת התנגשות קטלנית עם עובדות המציאות.

בעידן של כלכלה המנוהלת על ידי גישה סוציאליסטית שגורה, מתבטאת התנגשות זו בהיחלשות כוח הקניה של המטבע, מה שקוראים אינפלציה, אך בזמנים לא רגילים, כמו של מלחמה או של משבר כלכלי, מוצאת את עצמה הבהמה הסוציאליסטית הצמאה לפני שוקת שבורה בצורת כסף אימפוטנטי לחלוטין. זה מה שעלול לקרות כאשר הכלכלה טובעת בביצת טירוף ההוצאות הממשלתיות של היום. אלה, הנעשות תמיד על חשבון הציבור, עלולות להביאו למצב של דלדול משאבים גמור.

לפיכך, בגלל החשיבה הריכוזית-סוציאליסטית השלטת בחשיבה הפוליטית העולמית, גדלות הבעיות הכלכליות ולא מצטמצמות; לא רק שהמשבר הכלכלי רחוק מסיומו אלא שנראה שהפתרונות המוצעים על ידי ממשלות המערב מביאים להאצתו ביחס ישר למשאבים המושקעים בו. לכן, לתדהמת רבים, גם לאחר שהנשיא אובאמה הצליח להעביר בקונגרס האמריקני החלטה שבה יועבר סכום של 800 מיליארד דולאר לבלימת המשבר, המשיכה הבורסה האמריקנית לרדת.

אלה הנדהמים מחוסר יכולתו של הכסף לפתור את הבעיה הם אלה המחזיקים באמונה הטפלה לגבי כוחו הכל-יכול של הכסף - וחלק גדול מהם מאיישים את הממשלות בעולם הסוציאליסטי. פקידי ממשלות אלה מאמינים שבהשיגם את כספם של היצרנים יוכלו, איכשהו, גם לרפא את הכלכלה, מה שמצביע על אי הבנתם היסודית את טבע הכלכלה ובמיוחד את הכשל הסוציאליסטי שבהבנת מהותו של הכסף, כי שוב ושוב מסתבר ששומה על הסוציאליסט ללמוד שביזה איננה שוות ערך לייצור.

  כי יש גבול למידה שבה ניתן לרושש את בעלי הקנין בחברה נתונה לפני שאלה יהפכו למרוששים עד כדי כך שלא יוכלו יותר אפילו לתמוך בעצמם. אך נראה שהמאמינים המיסטיים בכישוף הממשלתי ממשיכים להדפיס כסף ולשאוב את ממון הציבור מבלי לבדוק כלל איך פעולות אלה פוגעות בכלכלה. מה שהסוציאליזם ה"נדבני" צריך להכיר בו הוא שהשקעת משאבים לצורך "סתימת חורים" לא רק שתביא להתמוטטות של עוד ועוד משלמי מסים, אלא שאין בה כדי לעודד את היוזמה היצרנית, שרק היא הגורם שיכול להבריא את הכלכלה.

כמאמין בכוח הכסף, הסוציאליזם ראה תמיד את בעל ההון כמקור בלתי מתכלה של משאבים. הדבר נבע מכך שתיאוריית היסוד שלו מעולם לא ראתה את העשיר כיצרן ולכן לא הבין הסוציאליסט מעולם שאין היצרן - עשיר ככל שיהיה - יכול להשיג הון בחלל ריק. שלא כמו היצרן, שזקוק לשדה, מפעל או בית מלאכה ולשוק של צרכנים הרוכשים את פרי עבודתו, איש הממשל הסוציאליסטי אינו מבין שאין בכוח מכונת הדפסת השטרות שלו או אפילו של חוקי הכפיה שיזם "לטובת החלשים" להפיק מזון או לספק חשמל.

מה שנעלם מעיניו של הבוזז הממשלתי הוא ראשוניותה וקדימותה של היצרנות בכלכלה. הוא אינו קולט את העובדה ששמירה על קיומה של מערכת יצרנית, כזו שמסוגלת לספק את צרכי כלל הציבור, קודמת לדאגה לנחשלים. כל עוד לא יבין כי האכלת רעבים לא רק שאיננה מייצרת מזון, אלא גם שאם העוסקים בה אינם מקפידים להגן על זכויות יצרני המזון ועל מקורותיו, הם עלולים להביא לרעב כללי, צפויה חברתנו לקשיים כלכליים הולכים ומתגברים. זה יקרה ביחס ישר להוצאת משאבים נוספים ממשלם המסים לטובת "פתרונות" כמו אלה שאנו רואים היום.

הגיונית, הדבר פשוט כל כך עד שכמעט ומדהים איך הוא לא נתפס על ידי מנהיגי העולם - והם ממשיכים בנסיון לספק לנזקקים ערכים על ידי הפיכת בעליהם לנזקקים אף הם. אך מטבען של אמונות טפלות הוא היותן קשורות כל כך לרגשנות עד כדי בטלן כל שכלתנות.

רק אם וכאשר יבוצעו מהלכים של פחות התערבות ממשלתית בכלכלה, של ביטול חוקים כלכליים וצמצום מגבלות של חופש פעולה בשוק, נתחיל לראות את האור בקצה המנהרה. ויחד עם זאת, עומקה של האמונה הטפלה הסוציאליסטית הוא כה עמוק, עד שהמאמינים בה יצטרכו, כדי להבטיח יציאה אמיתית מן המשבר, להבטיח ערבויות משמעותיות לפני שהיצרנים ירגישו שזכויות הקנין שלהם מוגנות כראוי מפני תאוותו של הגזלן הממשלתי.