פרטים

פורסם בחמישי, 06 מאי 2004 08:31

נכתב על ידי עמנואל גרטל

י"ד באייר תשס"ד
05/05/2004

למתנדבים בעם

"בהתנדב עם ברכו ה' " (שופטים, פרק ה', פסוק ב')

מאת עמנואל גרטל

הקריאה "למתנדבים בעם" זכורה לי ממלחמת יום הכיפורים. אז התפעל עם ישראל מההיקף והמאמץ ההתנדבותי הכביר של האזרחים בעורף. 

גם במלחמתנו האחרונה, המלחמה נגד העקירה, הסיפור האמיתי שייך ללא ספק למתנדבים. בשורות הבאות אני מבקש להעלות על נס את סיפורם של האנשים הקטנים והגדולים מאחורי הנצחון הגדול - המתנדבים. את רובם לא אזכיר כאן ועימם הסליחה.   

זה סיפורם של אלפים, אשר זנחו את מרבית עיסוקיהם, ביטלו את צרכיהם האישיים אל מול המשימה, הקריבו מעצמם ונתנו ללב היהודי שלהם להוליך אותם ולפעול למען דבר נדיר -  ערכים -  מניעת החרפה של עקירת היהודים מגוש קטיף.

צעירים רבים נטשו את נוחות הישיבה בבית, נסעו לערים הגדולות, נשארו לישון במקומות מזדמנים ועשו דבר שמעטים עושים אותו במסגרת אזרחית - הצילו יהודים !

מאמר זה הוא ביטוי הוקרה אישי לכל המתנדבים שבזכותם זכיתי במצווה גדולה, התפעמות אדירה וחוויה יהודית כבירה המתרחשת אולי אחת לדור. חוויה זו תיזכר לדעתי בעתיד כנקודת מפנה תודעתית אצל הציבור היהודי והדתי-לאומי והדי זעזועי ה"אפטר –שוק" שהיא תחולל, ישפיעו מעלה מעלה. 

כך זה התחיל:         

שלוש שעות לאחר הכרזת מטה 'ליכודניק לא מתנתק' כבר עלה אתר האינטרנט של המטה. דרכו, תוך שעה כבר התקשרו 2-3 מתנדבים באמצעות הדוא"ל. יום לאחר מכן הגיע מספרם ל-20. היה רושם שקצב המתנדבים יעלה באיטיות. הכנתי עצמי לישיבה של שעה-שעתיים מדי יום מול המחשב כדי להציב את המתנדבים למקומות הדרושים.

אבל, הפריצה הגדולה הראשונה החלה במוצאי שבת שלאחר הקמת המטה.

קבוצת מפגינים ממצפה יריחו הפגינה מול עצרת שאירגן ראש הממשלה שרון. מתוך ההפגנה התקשר נתנאל יוסיפון ממצפה יריחו ושאל לאיפה יכולים להתנדב. הוא חובר מיד למטה מעלה אדומים, שהיה הראשון שפנה אלינו כדי לקבל תגבורת. החיבור ביניהם היה מדהים! משיחות עם שני הצדדים שהתחברו למדתי על הערכה עמוקה מצד אנשי ישיבת מצפה יריחו אל יצחק קליין וגדעון אריאל במטה מעלה אדומים ולהיפך, הערכה עמוקה אפילו יותר לנתנאל יוסיפון וחבריו.          

מרגע זה ואילך כאילו נפרץ הסכר. תוך זמן קצר חיבר אותנו נתנאל יוסיפון למתנדבים נוספים. השמועה על הפעילות שלנו פשטה כאש בשדה קוצים. פניות חדשות הגיעו עוד ועוד באמצעות הדוא"ל ולא יכולתי להדביק את הקצב. יהודה פואה סיפר שנשמעתי כמי שעומד להתמוטט.    

הלכתי לישון בשעה 03:15 וקמתי בשעה 6:10 רק בגלל האדרנלין.     

עד הצהריים התרבו הטלפונים והפניות באתר מטה המתנדבים. בצהריים שלחה עליזה לרנר משוהם פנייה לדוא"ל. "מה אפשר לעשות?" היא שאלה. הצעתי לה להקים מטה, וחיזקתי את ידיה באמונה שתצליח. עליזה, מרצה במקצועה וחסרה לחלוטין נסיון פוליטי, נשמעה מהססת. תוך כמה דקות גיליתי מתנדב נוסף משוהם, שלמה אנגל. הבטחתי לשניהם לשלוח להם מתנדב נוסף, יחיאל ועקנין, שנשלח אלי ע"י יהודה פואה. החיבור נוצר. זרם הטלפונים גדל. עצרתי את יחיאל ועקנין שהתחיל לנסוע כבר לשוהם לצורך הקמת המטה. ביקשתי שיקח על עצמו את הטיפול בפונים לאתר מטה המתנדבים. לשמחתי הסכים ומרגע זה ואילך יחיאל רשם את המתנדבים באופן מסודר יותר.  

זרם הפונים גדל והלך. שלושה מתנדבים נוספים הצטרפו למטה המתנדבים. נדב הרשקוביץ הצעיר היה חוזר מדי לילה לביתו ולאחר עיסוקו היומי יושב בשעות הלילה המאוחרות ומקליד את פרטי המתנדבים לטופס מסודר.          

אורי קרזן מחברון השתלב חיש-מהר במטה המתנדבים והתגלה כעילוי בפני עצמו. הוא פותח מטה-משנה של מתנדבים שעונים לפניות בטלפון ורישומם. יוסף רזניק צילצל מבני-ברק, ביקש לעזור מתוך הישיבה שבנווה-דקלים וגוייס מיד גם הוא למטה המתנדבים. כל צוות מטה מתנדבים עסק ללא הרף בריאיון המתנדבים, שיבוצם והתאמתם לתפקיד.       

איתן אחיטוב מחב"ד התחיל להזרים מתנדבים והתחיל לעזור במבצע הסקרים הטלפוניים. שוורצי כמעט קרס תחת העומס אבל עליזה ליבנה הזכורה לטוב שלחה מתנדבים משוהם. מתנדב צעיר משוהם נסע באופניים (!) דרך השדות עד ל"מטה המחשבים" של שוורצי במושב טירת יהודה, כדי לסייע.

בינתיים התברר שיש פיגור בביצוע הטלפונים בשטח. משפחות פואה-ברמסון המורחבות (מטה בפני עצמו....) נכנסו להילוך גבוה. אריה ברמסון למשל, תותח-על, התחיל לאסוף רשימות והציב בחורים מצויינים מיצהר על הטלפונים. חב"ד עדיין לא משתתפים בהילוך מלא. מטה יש"ע עדיין לא פועל במתואם איתנו. כמה טלפונים לשאול גולדשטיין ממטה יש"ע ומתחיל תיאום מסויים. ישעיהו שלמון מגני תקוה לקח על עצמו את המשימה אך כמעט קרס כנגד פעילות הנגד של השרוניסטים במקום. כוחות עזר נשלחים אליו טלפונית.          

שוורצי שוב כמעט קורס. אריה שרף מבית-אל הטריח את עצמו אל שוורצי שבמושב ליד פ"ת, איחר את האוטובוס ובלית בריה נשאר שם לישון באותו לילה. מאותו יום ועד יום המישאל היה אריה אחת המשענות העיקריות של שוורצי בנושא רשימות הבוחרים וקבצי המתפקדים. אם קיבלתם את הרשימות בזמן, מפולחות היטב זה רק בגלל הצוות שב"מטה" המחשבים של שוורצי במושב מטה-יהודה.  

כל אותו הזמן, פועלים במרץ ראשי המטות והמתנדבים שבמטה הראשי שלנו ברמת אביב. אני שומע על המתנדבים הנפלאים של מועצת יש"ע. בצמתים אני מרים להם אצבע ומעודד כל אחד. המטה של גוש קטיף/מועצת יש"ע בנחלים 'השתלט' בנוכחותו על המושב. ישובים שלמים מיש"ע מגיעים לבתים בכל הארץ. המתנדבים שלנו ממשיכים בטלפונים ולפעמים פוגשים דרך הטלפון את המתנדב מיש"ע שדפק זה עתה על דלת ביתו של הליכודניק התורן....      

דפיקה בדלת אצלי בבית בפ"ת. שני יהודים חביבים מבית-אל מנסים לשכנע אותי עם ורד אדום להצביע נגד עקירת היהודים מגוש קטיף. שוכנעתי...    

הטירוף הנפלא של המתנדבים לא פוסק.      

טלפון לדודי שפיץ מגלה שהוא קורס אל מול עומס העבודה. מה עושים?        

חצי שנה קודם לכן התקשרו במסגרת המבצע הטלפוני למתפקדי 'מנהיגות יהודית' בכל הארץ.
מלכה כהן מנהריה התלוננה שהיא לא בעניינים, לא יודעת מה קורה ולא משתפים אותה. עכשיו הגיע הרגע! תוך דקות היא ומשפחתה מונו למטה לביצוע טלפונים כמסייעים לדודי שפיץ. משפחת מלכה כהן מנהריה התגלתה כצוק סלע יציב בתוך הים הסוער של הטלפונים למתפקדי הליכוד. מלכה כהן עצמה עבדה עד הדקות האחרונות של יום המישאל גם כמשקיפה בקלפי המקומית בנהריה.                 

ברוך סינקוביץ', חב"דניק נעים סבר וקול מתקשר מצפת. "איך אפשר להקים מטה בצפת?" הוא שואל.    

ראיתי הרבה חנויות ריקות בצפת בזמן האחרון" אני עונה "אין אף חנות לצורך מטה?".       

סינקביץ' מבטיח לחזור אלי. יום שישי והשבת קרבה. עוברת שעה והוא חוזר אלי עם מספר טלפון. אני מתקשר.

דוד כהן מצפת נשמע כמו איש עסקי נדל"ן מצוי. "במה המדובר?" הוא שואל ואני אולי שומע בקולו ציפייה לשכירת אחת החנויות שבבעלותו (?). אני מנסה לשכנע ומפציר בו בהתרגשות לפתוח מטה ולהתחיל להתקשר.     

אני נזכר בויכוחים שהיו בישוב בארץ ישראל על הצלת היהודים מהשואה. אני נזכר בהססנות של יהודי אמריקה ועמידתם מהצד בעת השמדת היהודים בשואה. אני נזכר בתמונות מהשואה על אמהות יהודיות חבושות כיסוי ראש הנעקרות מביתן כשילדיהן בזרועותיהן.   

התמונה לא משה מראשי כל הזמן.      

אם עם מטפחת על ראשה מחזיקה ילד בלונדיני קטן בזרועה האחת, בידה השניה מחזיקה בעמוד של גדר ביתה וחייל מנסה לעקור את אחיזתה. הילד בוכה בכי קורע לב. החייל יהודי.
ברקע עץ דקל ושקיעה יפה בגוש קטיף.   
זו התמונה שבראשי.      
דודי נרצח בידי הנאצים. סבי וסבתי שלא זכיתי לראותם, נפטרו בגטו לודג'.

אני פורץ פתאום בבכי. דוד כהן מצפת מתרגז בצד השני של קו הטלפון. "למה באמת שרון רוצה לעקור את היהודים מגוש גטיף? לא מבין את זה!". הוא מבטיח שיעשה משהו וסוגר את הטלפון. לאחר כשעתיים חוזר אלי מישהו ממטה צפת (אליעזר האופט?). "פתחנו 3 מקומות בצפת עם טלפנים" הוא מנסה לנחם אותי. טלפון נוסף לשולמית גולדנברג ממושב מירון (מטה משפחת פואה המורחבת כבר אמרנו?) היא מתחברת למטה צפת שהוקם זה עתה והקטר הצפתי ממשיך לנוע מהר יותר.    

והסיפורים דומים בכל מקום. ברכה ונועה במטה ר"ג. ישיבת בית-אל ויהודה פואה דואגים למגדל העמק (אולי עפולה?) . דוד גרוסברג ואיתמר כספי מנוף איילון וכמובן אבני היסוד של כל פעילות בשטח של 'מנהיגות יהודית' הלא הם דימיטרי, סעדיה, והחבר'ה מחיפה, ניצה, שאול ויוני בירושלים, מזל רון וגב' פרנק מבת-ים, גב' דסברג ועוד ועוד.      

יש עוד עשרות שמות שלא הזכרתי כאן ועימם הסליחה. יש עוד סיפורים דומים. בסה"כ נרשמו אצלנו כ-400 מתנדבים. בפועל עבדו איתנו מאות נוספות שלא היה פנאי לרשום אותם, או שעבדו בעורף המתנדבים שנרשמו אצלנו. אנשי מועצת יש"ע באלפיהם הורגשו בכל מקום.

הימים חולפים ומתחיל תיאום מלא בין מטות ההתנגדות השונים. תודה לא-ל!.

במוצאי שבת שלפני המישאל אני מצליח עדיין לצוות שני עורכי דין, ידוואב דני ולונגיני ישראל למטה ברמת אביב. שם הם עובדים עד הרגע האחרון.  

יום א' יום המישאל. מחכים לתוצאות למרות ששבועיים קודם היה ברור לאן הכיוון נוטה. ישש!! . הולך לישון.

הייתי שותף לחוויה מדהימה ובכל זאת קם למחרת כרגיל אל השיגרה. אני מתקשר להודות לחברי מטה המתנדבים.יוסף רזניק, אחד המתנדבים במטה, שואל: "איך חוזרים עכשיו לשיגרת היום-יום?".

לסיום:

חל כאן תהליך שראינו רק את תחילתו. כל אחד מהמתנדבים עבר תהליך של שינוי התודעה שסופו יהיה כנראה בבניית דימוי עצמי גבוה יותר ותפיסת זהות עצמית חזקה הרבה יותר מהעבר. הציבור האמוני שהתגייס לפעולה, יראה עצמו יותר ויותר מתאים להנהיג את מדינת ישראל במגרש הפוליטי.    

אלפי צעירים מתנדבים התמודדו בגופם ממש במגרש הפוליטי ונחלו הצלחה. גם אם רק 1% מהם יפנימו זאת, כולנו צפויים למצוא הנהגה (דתית) לאומית-אמונית שונה לגמרי בעתיד. 'מנהיגות יהודית צעירה' שהוקמה בשע"ט ביום ההכרזה על המישאל, כבר החלה לתת להכרה זאת אפיק ברור והחלטי.

מלח הארץ! ארץ ישראל היפה! – הם כאן איתנו.

(עמנואל גרטל שימש כרכז מטה המתנדבים במטה 'ליכודניק לא מתנתק')