דף הבית

פרטים

פורסם ברביעי, 29 נובמבר 2006 22:00

נכתב על ידי משה פייגלין

כשיהונתן התיישב מולי, החלו דמעותי להתגלגל מאליהן. זה היה קצת מגוחך, כי יהונתן, לעומתי, שלט היטב ברגשותיו. עד שפגשתיו לראשונה, היתה לי אותה חומת מגן, שאני מניח שכל אדם בונה לעצמו מול סיפור כזה. כלומר, מדברים כל הזמן על פולארד וזה נשמע נורא ואיום, אבל זה לא ממש במציאות שלנו. זה כמו הרעבים בביאפרה

– פחות או יותר...

זה שם באמריקה, וזה אפוף בכל מני סיפורים ואין ספור עובדות, ואם הוא לא משתחרר, אז כנראה שיש שם משהו מעבר למה שמספרים לנו. חוץ מזה ישראל כל הזמן אומרת שהיא עושה הכל כדי להביא לשחרורו, וזה מסיר ממני אחריות  - בקיצור – פולארד, בשביל הישראלי הממוצע, זה כמו היסטוריה קצת כואבת. לא משהו שחי וקיים, כאן, אצלנו בחצר.

ופתאום הסיפור הזה נכנס, ומתיישב מולי, חי וקיים. חיוך מריר בזויות הפה, עיניים נבונות – חודרות, והוא מדבר. ויש לו הרבה  מה לומר. אני מתקשה לעכל את  כמויות האינפורמציה שהוא פורש לפני, כי אני עוד בהלם מעצם העובדה שחומת המגן שלי נעלמה ואיננה. מעצם העובדה שאני יושב ומדבר עם האיש הזה, שהציל אותי מהגרעין העיראקי ומעוד כמה מרעין בישין, ובתמורה, הוא מעונה בכלאו כבר שני עשורים.

יהונתן מחייך: "לפי מה שכותבים,  ציפיתי למפלצת בגובה שני מטר..."

גם בפגישה ההיא וגם בזו שאחריה, פולארד דיבר מעט מאוד על עצמו. הוא עוקב אחר המציאות הישאלית, ויש לו דעות מוצקות בעניין. דברים שהוא רואה מבור כלאו הפדראלי, איש לא רואה מספינת השוטים הישראלית השוקעת. נדהמתי מהעומקים אליהם חודרת מחשבתו.

"איך זה יכול להיות שהוא עוד בכלא?" שואל את עצמו מי שעוד אכפת לו. הרי סוכנים של מדינות ידידותיות שעברו עבירות דומות, ישבו בארה"ב, לכל היותר 4 שנים. מה הסיפור של הפולארד הזה?, מדוע ישראל מסרבת להסגיר את הקצין הישראלי אביעם סלע, שהאמריקאים דורשים בתוקף את הסגרתו,  ומסכנת לשם כך את יחסיה עם ארה"ב, ואילו את  היהודי – פולארד, שברח אל מפעיליו הישראליים בשגרירות, מורה אליקים רובינשטין, מי שמכהן כיום כשופט בית המשפט העליון  וכיהן אז כציר ישראל בוושינגטון, לזרוק, הישר לידיהם של הבלשים הממתינים בחוץ.

הייתי אז בן 23, והיתה זו הפעם הראשונה שבה הבנתי שישראל אינה מדינת היהודים, ישראל היא באמת מדינת הישראלים.

אבל רוב אזרחיה מזהים עצמם כיהודים. לכן פועלת המדינה בשני ערוצים. היא עושה הכל כדי להביא להרשעה חמורה ולמותו של פולארד בכלא –  וצבר העובדות על התנהגות המדינה מאז ועד היום, אינו יכול להוליך לשום מסקנה אחרת - ומצד שני, מספרת המדינה הישראלית ליהודיה שהיא עושה הכל  כדי לשחררו בכל מני ערוצים נעלמים. "כדאי שתתאבד" אומר הנציג הישראלי שבא לבקרו. אך הנודניק הזה מסרב למות, על אף שהמדינה עושה לא מעט  כדי לגרום לכך. הידעתם שבעוד פילגשו של סוחר הסמים טננבאום, קיבלה לאורך כל תקופת שביו – קצבה נדיבה מהמדינה, אשתו החולה של יהונתן לא קיבלה עד היום ולו אגורה שחוקה אחת מן המדינה שהציל?

השבוע נכנס יהונתן לשנתו ה22 בשבי האמריקאי. עשרים ושתים שנות מילכוד בין הזהות היהודית, שהניעה אותו לסכן את חייו בשבילנו, לבין ההתכחשות לזהות הזו, שמניעה את ישראל לנסות שוב ושוב להביא למותו בכלא, ולהיפטר מן הצרה הזו.

כי יהונתן הוא היהודי שהציל את הישראלי מהאמריקאי. הוא הציב את המראה המביכה ביותר מול הישראלי, שכל כך רוצה לברוח מיהדותו אל חיקה החמים של האמריקאיות –  והישראלי לא יסלח לו על כך.